Monthly Archives: ינואר 2017

ה"שיבוש" הטכנולוגי שמאיים על המודלים העסקיים המסורתיים של חברות הביטוח

שיא עולמי – תשלום לסילוק תביעה מרגע הגשת התביעה בתוך 3 שניות

חברת למונייד פיתחה מוצר טכנולוגי צרכני בתחום הביטוח, הפועל במודל של עמית לעמית  – P2P ומאיים לשבש את המודלים העסקיים הקלאסיים של חברות הביטוח.

במודל העסקי הקלאסי של חברות הביטוח כשל מובנה.  בעיקר מכיוון שהלקוחות משלמים לגוף מרכזי אחד שמנהל את הכסף. התשלום של הלקוחות  מגלם בתוכו את עלות הסוכנים והוצאות השיווק והפרסום, ורק בסוף נשאר כסף לטובת כיסוי תביעות. הרווח של החברה הוא מה שנשאר אחרי כל התביעות. כשאדם תובע את החברה, הוא בעצם פוגע בשורת הרווח שלה. זו התעשייה היחידה שמרוויחה יותר כסף ככל שהיא מאכזבת יותר את הלקוחות שלה.

החל מהרישום ועד להגשת התביעה התפעול נעשה דרך האתר או באפליקציה בסמארטפון. הפלטפורמה פועלת בעזרת בוטים (תוכנות המיועדות לאסוף מידע או לבצע פעולות בדרך של חיקוי משתמש רגיל) ומודלים של למידת מכונה. בחברה מציינים כי לבוט, שעמו נמצא הצרכן בקשר, יש אפשרות לשלם תביעה ללא כל התערבות של אדם.

בספטמבר 2016 החלה החברה לפעול באופן חוקי כחברת ביטוח במדינת ניו יורק, כשהיא מספקת פוליסת ביטוח דירה ותכולה לשוכרי דירות ובעלי דירות. החברה פועלת לקבלת אישורים דומים גם במדינת קליפורניה, ומבטיחה התרחבות נוספת בשנה הקרובה. בסוף השבוע שעבר הועמד מודל ההיענות לתביעות ללא מגע אדם במבחן ראשון.

ברנדון, לקוח של למונייד. גילה כי מעיל הפוך היקר שלו (979 דולר) נגנב או אבד. הוא פתח את האפליקציה של החברה, הקליט הודעה ובה תיאור של מקרה הביטוח (61 שניות) ובקשת התביעה – ושלח אותה.

למונייד מדווחת כי חלפו שלוש שניות מרגע שהתביעה הגיעה לחברה, ועד שהבוט שפותח על ידי החברה   (A.I.Jim) בחן את התביעה, השווה אותה לפוליסה שברנדון רכש, הריץ 18 אלגוריתמים של אנטי הונאה, והעביר סכום בשווי של 729 דולר לחשבון הבנק של ברנדון. החברה מציינת כי שווי ההשתתפות העצמית של ברנדון היה 250 דולר. כל זאת מבלי לעבור סוכן ביטוח כלשהו. עלות הפרמיה החודשית של ברנדון היתה 5 דולרים.

למונייד פועלת במודל עסקי שונה מהמודל העסקי הקלאסי של חברות הביטוח. החברה לוקחת מהפרמיות 20% דמי שירות. שאר הכסף משרת תביעות והוצאות על תביעות. בנוסף, כל מי שפותח פוליסה מתבקש לציין לאיזה גוף הוא רוצה לתרום את הכסף שיישאר בסוף השנה (בניכוי תשלום תביעות, אם ישנן כאלה, והעמלה שגובה למונייד).

מהלך כזה, לפחות על פי חלק ממומחי ההתנהגות הארגונית, אמור להבטיח כי הרצון של המבוטחים לרמות את חברת הביטוח יירד. שכן כל רמאות מביאה למצב שבו היקף התרומה – לגוף שאותו קבע המבוטח – יהיה נמוך יותר.

מרבית הונאות הביטוח כיום הן "הונאות רכות". סוכן ביטוח ותיק ניסח זאת כך בעבר: "ישראל היא אחת המדינות היקרות בעולם בביטוח רכב, שכן בכל כלי רכב שנגנב יש גם לפחות שני מעילי עור". כלומר, המבוטחים מוסיפים עוד קצת מעבר למה שנגנב. הרציונל הוא שכך הם אמורים לפצות על ההתנהגות של חברות הביטוח, שלא ממש נוטות לשלם. למעשה, לחברת הביטוח אין יכולת לדעת אם מעילי העור באמת נגנבו או לא.

למונייד מדלגת מעל המשוכה הזאת מראש. החברה מודעת לכך שהיא אינה יכולה לדעת אם המבוטח מרמה אותה או לא בחלק מהמקרים, אבל היא מקווה כי אופן ההתנהלות שלה כחברה, התרומה של הכסף, בנוסף לאלגוריתמים המבוססים על בינה מלכותית – יובילו לכך שההונאות הרכות יירדו.

תשלום של 700 דולר אינו תשלום גבוה לחברת ביטוח, ובוודאי לא לחברת ביטוח בתחילת הדרך שמחפשת להשתלב בתחום. ואולם, אופן הפעולה ומהירות התשלום עשויים להצביע על האיום המתרחש מתחת לאף של חברות הביטוח – שימוש באמצעים טכנולוגיים אשר ישפרו משמעותית את רמת השירות הביטוחי, כגון רכישת פוליסות ביטוח, תביעות תשלום בגין התביעה ובכלל את חוויית הלקוח.

בנוסף לשיפור המשמעותי ברמת השירות, הטכנולוגיה החדשה והמודל העסקי אותו היא מאפשרת, מביע לצמצום משמעותי בעלויות התפעוליות, דבר המאפשר הורדה משמעותית בפרמיית הביטוח ולהוות תחרות מחיר משמעותית, לחברות הביטוח המסורתיות.

כפי שזה נראה עתה, למונייד והחברות הדומות עשויות להיות איום על חברות הביטוח בתחום הביטוח האלמנטרי, הן בהביטי עלות ומחיר והן בהיבטי רמת השרות.